לעיתים רבות, מסתיימת התובענה הייצוגית בהסדר פשרה בין הצדדים. במקרה שכזה, הצדדים מחויבים בהגשת הסדר הפשרה לאישורו של בית המשפט, הבוחן האם הסדר הפשרה ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה. בבחינת הסדר הפשרה, בית המשפט יכול להיעזר בין היתר בבודק חיצוני ואובייקטיבי, כמו גם בעמדת היועץ המשפטי לממשלה.
היועץ המשפטי לממשלה, חבר מחברי הקבוצה המיוצגת וכן מספר גורמים נוספים, רשאים להגיש התנגדות מנומקת להסדר הפשרה. כמו כן, חבר קבוצה שאינו מעוניין כי יחול עליו הסדר פשרה, רשאי לבקש מבית המשפט להתיר לו לצאת מן הקבוצה שעליה יחול ההסדר.
בסופו של דבר, בית המשפט יכול לאשר או לא לאשר את הסדר הפשרה, או להציע תיקונים בהוראות הסדר הפשרה. בהחלטתו בדבר אישור או דחיית הסדר פשרה, בית המשפט יתייחס, בין השאר, לעילות ולסעדים שלגביהם מהווה הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר.
הצדדים רשאים להגיש הסדר פשרה לאישור בית המשפט גם לפני אישור התובענה כייצוגית.
מלבד הסדר פשרה, תובענה ייצוגית עשויה להסתיים גם על ידי הסתלקותו של התובע הייצוגי מההליך. בדומה להסדר פשרה, גם הסתלקות מתובענה ייצוגית דרושה אישור של בית המשפט.
אם בית המשפט קיבל את בקשת ההסתלקות, הוא יבחן האם יש מקום למנות מבקש, תובע ייצוגי או בא-כוח מייצג חלופיים לאלו שהסתלקותם אושרה.
חשוב לדעת, כי משמעות ההסתלקות היא שהתובענה הייצוגית נמחקת והיא איננה מקימה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה. ככלל, הסתלקות איננה מונעת להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית בנושא דומה על ידי תובע אחר.
